פסק-דין בתיק ב"ל 45106-09-12

1. מונח לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 26.8.2012 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר.

2. לבקשת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה, נשמע הערעור בדרך של הגשת סיכומים בכתב. 

התשתית העובדתית הצריכה לערעור

3. המערער, יליד 1991, נבדק ביום 16.7.2012 על ידי ועדה רפואית לעררים אשר אישרה את קביעת הוועדה מדרג ראשון, ולפיה המערער סובל מליקוי ראיה בגובה 70%, בהתאם לפריט ליקוי 52(1)(7)(ז) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

4. ועדה לעררים אי כושר התכנסה, כמבואר בפתח הדברים, ביום 26.8.2012 וקבעה כהאי לישנא:

" בחור בן 21 הסובל מליקוי ראייה בשעור 70% על רקע אלבניזם. מסוגל לעבודה המתאימה לכבדי ראייה. זו היתה המלצת...

בבדיקות מ - 2012 יש להתרשם שמדובר בבחור בעל 11 שנ"ל, ללא עבר תעסוקתי, קורא וכותב ערבית בלבד. לדעתנו על אף ליקוי ראייה זה מסוגל לעבודות שאינם (כך במקור - ר.ב.ה) דורשות ראייה חדה ובעבודות כגון ניקיון, או אף סבלות במרכולים וכדומה.

לדבריו עובד כיום מספר שעות בעבודות ניקיון. לדברי אביו ובאת כוחו קיימת בעיה בהסעה למקומות עבודה וזקוק לליווי לאחד (כך במקור - ר.ב.ה) מבני המשפחה המלווים אותו לאוטובוס ומהתחנה אל מקום העבודה.

לדעת הוועדה מסוגל להמשיך לעבוד במה שעוסק ואפילו עד משרה מלאה ויש לראותו כמי שלא איבד את כושרו להשתכר כדי 50%...".

על החלטה זו הערעור שלפניי.

טענות הצדדים בערעור

5. לטענת המערער קביעות הוועדה אינן עולות בקנה אחד עם הלכת מוהרה. כן נטען כי הוועדה התעלמה מנסיבותיו האישיות של המערער, מעברו התעסוקתי ומהמגבלות הרפואיות מהן הוא סובל. בתוך כך נטען כי למערער ליקוי ראייה חמור, הגובל בעיוורון, בגינו אינו יכול להיחשף לשמש או לעבוד במקום פתוח. בשל ליקוי הראייה אף לא השלים 12 שנות לימוד ואינו דובר את השפה העברית. לשיטת המערער ועדות אי כושר סוברות כי מקום בו מבוטח עובד הרי שפטורות הן מדיון אמיתי בדרגת אי הכושר.

6. המשיב מצדו סובר כי דין הערעור דחייה. לשיטתו ליקוי הראייה ממנו סובל המערער אינו תפקודי והראייה היא שהמערער עצמו טוען כי הוא עובד 6.5 שעות ביום, 6 ימים בשבוע. כך, קביעות הוועדה הרפואית אינן כוללות מגבלה על חשיפה לשמש. הוועדה הייתה ערה לכך שהמערער אינו יודע קרוא וכתוב בעברית, אלא שלכך אין לשיטת המשיב משמעות שכן שוק עבודה שלם קיים גם בשפה הערבית. הטענה כי הוועדות רואות עצמן פטורות מדיון אמיתי מקום בו מבוטח עובד אינה נכונה ואינה רלוונטית.

דיון והכרעה

7. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור דחייה. טעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.

8. צודק המערער בטענתו כי מתוך נקודת המוצא של הנכות הרפואית על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו להשתכר וזאת על פי נסיבותיו האישיות, לאור גילו, יכולתו האינטלקטואלית ובעיקר הפיזית (עב"ל (ארצי) 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (15.4.2004)). אלא שדעתי היא כי הוועדה הביאה את אלה בחשבון וקביעותיה סבירות, ומכל מקום לא נפלה בהן טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין בדרך של השבת העניין לפתחה.

בניגוד לנטען על ידי המערער, הוועדה הייתה ערה לליקוי הרפואי שלו, לעובדה שאינו דובר את השפה העברית, לכך שהוא נעדר עבר תעסוקתי ואף ציינה את גילו. כן המליצה על עבודות שתואמות את מגבלתו ועל פני הדברים אכן הן כאלה. הרושם המתקבל, אפוא, הוא כי הוועדה שכללה את כל הנתונים המדויקים והצריכים לעניין כדבעי, כפי שנלמד מהנמקתה. אוסיף כי לא מצאתי שיש בנסיבותיו האישיות של המערער דבר מה שהוועדה לא שקלה. העובדה שהמערער זקוק לתמיכה מסוימת בהגעה לעבודה, בשיבה ממנה ואף במהלכה אכן לא מחייבת את הקביעה כי איבד מכושרו להשתכר, ובהקשר זה צודק המשיב בטענתו כי העובדה שהמערער אכן עובד בהיקף משרה בלתי מבוטל הוא בבחינת סוף דבר המעיד על ראשיתו. 

כללו של דבר, הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, ולנוכח כלל החומר אשר הובא בפניה קבעה כי לליקוי הראייה ממנו הוא סובל אין השפעה תפקודית משמעותית על יכולתו להשתלב בעבודות שמנתה, ושבאחת מהן הוא עוסק בפועל גם כיום. קביעות הוועדה ובכללן סוגי העבודות שמנתה, המביאות בחשבון את עברו התעסוקתי, השכלתו וגילו עולות בקנה אחד  עם פריט הליקוי שנקבע לו ועל כן לא נפלה בעבודת הוועדה טעות משפטית.

9. סוף דבר - על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.